פסק-דין בתיק ת"א 318-08

כללי

1.                   בפני תביעה שענינה תאונת עבודה, ואשר לפי הנטען הסבה נזקי גוף. אין חולק כי התובע (יליד 17.8.1965) הועסק ע"י הנתבעת 1 כעובד מחסן. התובע העיד כי במועד הארוע, בלילה שבין 22 ל- 23.2.2001, "שררו תנאי מזג אויר חורפיים וירד גשם. בעקבות כך, כיסוי הברזנט שהייתי אמור להוריד היה כבד מאוד, רטוב וחלק. כשעליתי לגובה כ- 2 מטרים והתחלתי להוריד את כיסוי הברזנט, איבדתי את האחיזה והכיסוי נתפס לי בזרת הימנית; עם כל המשקל של המים ושל הכיסוי עצמו הדבר גרם לפגיעה באצבע, שהתגלה כשבר" (ס' 3ד' לתצהיר התובע). הנתבעות חלקו על עצם התרחשות התאונה ולחלופין על הנסיון לייחס למעסיקה התרשלות. בנוסף, ולחילופי חלופין, טענו לאשם תורם. 

2.                   הצדדים נחלקו גם בשאלת הנזק. מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של פרופ' ד' סגל, שהעריך כי התובע סובל מנכות בשיעור 10% בגין קטיעת חלק מאצבע הזרת של יד ימין וקשיון לא נוח של האצבע. ד"ר ג' ביאליק מטעם הנתבעות העריך כי התובע סובל מנכות בשיעור 5% בגין תאונה קודמת שארעה לתובע באותו איבר, ביום 2.1.2000. מומחה בית המשפט, ד"ר ו' ז'טלני, העמיד את נכות התובע כתוצאה משתי התאונות על 10%, וייחס את מחצית הנכות (5%) לתאונה נשוא התובענה דנא.

3.                   במישור הדיוני: מטעם התובע הצהיר הוא עצמו, ונחקר ע"י ב"כ הנתבעות. הנתבעות לא העידו עדים מטעמן. ב"כ הצדדים סיכמו בע"פ. להלן אדון בשאלת האחריות ולאחריה בשאלת הנזק.

דיון

4.                   עדות התובע (כמצוטט לעיל) עולה בקנה אחד עם עדותו המקדמית בבית המשפט, שם אמר: "בערך באמצע הברזנט, החזקתי ברזנט במשקל מאוד כבד, עם הגשם, הברזנט החליק מהיד, לא יכולתי להמשיך להחזיק אותו וכל המשקל פגע באצבע שכבר היתה פגועה קודם לכן. הרגשתי כאב מפלח, חד, בקושי ירדתי מלמעלה כדי לא לאבד את שווי המשקל כי הייתי בגובה רב" (פ' ע' 10 ש' 18-16). בכתב התביעה לא אוזכרו גשם ורטיבות, אלא קושי לבצע את הפעולה, מחמת שהאצבע כבר היתה פגועה קודם לכן: "בתאריך 23.2.2001 התובע שוב היה מעורב בתאונת עבודה... בזמן הסרת כיסוי ניילון מעל חומרי גלם, הוא תפס את הכיסוי בשתי ידיו, אולם בגלל שהאצבע הרביעית שלו לא יכלה להתקפל ולאחוז בניילון, הוא הפיל אותו וכתוצאה מכך שוב שבר את עצמות הזרת" (ס' 19 לכתב התביעה).

5.                   התיעוד הרפואי סובל מעמימות בכל הקשור לתיאור נסיבות התאונה. במזכר פנימי של ד"ר פטיש מיום 23.2.2001 מופיעה תרשומת סתומה בקשר עם "יד ימין" (ת/1). בהפניה לרופא תעסוקתי מיום 1.3.2001 מופיעה ת"ע מיום 2.1.2000 (נ/2). במכתב רפואי מיום 4.3.2001, מהמרפאה התעסוקתית בקופ"ח לאומית, מופיעה רק תאונת העבודה מיום 2.1.2000 (ת/2). בטופס בקשה לניתוח מיום 15.3.2001 (ת/3), ובמכתב השחרור לאחר ניתוח מיום 28.3.2001 אין איזכור לתאונה (ת/4). באישור מחלה מיום 28.3.2001 מצוינת תאונת עבודה, ללא תאריך (ת/5). הוא הדין במכתב רפואי מיום 29.3.2001, שם נרשמו 6 שבועות של אי כושר לעבוד (ת/6). המסמכים הרפואיים בת/7, ת/8, ת/9 ו- ת/10 עוסקים בשבר ובניתוח, ללא התייחסות לתאונה. ב-ת/11 מצוין שהתובע "אינו יכול לעבוד בעבודה שדורשת הפעלת כוח או מאמץ ידני", שוב ללא איזכור תאונה (ר' מזכר קופ"ח לאומית מיום 25.9.2001). ביום 12.1.2003 רשם ד"ר בן יצחק, מהמרפאה התעסוקתית בקופ"ח לאומית, כי התובע "מוגבל בתנועות כף יד ימין ואינו מסוגל לסחוב בדים רטובים. מסוגל לעבודות ניקיון ומשרד" (ת/12). גם כאן לא מאוזכרת התאונה נשוא התובענה.

6.                   לאחר עיון בעדות התובע ובתשתית הראייתית, אני סבורה כי יש ליתן אמון בעדותו אודות התאונה שארעה לו בלילה שבין 22 ל- 23.2.2001.  ראשית, מהמזכר מיום 23.2.2001 עולה כי בסמוך לאחר האירוע ניגש התובע לכירורג כף-יד (ר' המסמך ת/2 שאוזכר לעיל). פניה זו מלמדת כי ארע דבר-מה שהצריך פניה לכירורג. שנית והעיקר, מומחה בית המשפט התייחס לשאלת התרחשותה של התאונה השניה, וציין: "אינני מקבל את קביעתו של ד"ר ביאליק, לפיה כלל לא נגרם נזק בתאונה השניה, ושבעצם לא ארעה תאונה ב- 23.2.2001 ולמעשה כל הנזק נובע מהתאונה הראשונה. לראיה, בצילום הרנטגן מ- 23.2.2001 שהוצג בפני, ניתן להבחין בשבר טרי תוך פרקי בפרק הבינגלילי המקורב של האצבע" (ההדגשה הוספה; בע' 3 לחוות דעתו של ד"ר ז'טלני). הממצא האובייקטיבי בדבר המצאות "שבר טרי", ביום 23.2.2001, מהווה ראיה חזקה, התומכת בגירסת התביעה. 

7.                   התובע לא העיד עדים להתרחשות הארוע. ואולם אין לזקוף זאת כנגדו, שהרי סיפר - בעדות שלא הופרכה - כי עבד לבדו באותו לילה (ר' למשל עדותו בפ' ע' 9 ש' 2-1). הנתבעת 1, מצידה, לא העידה כל עד מטעמה, לא בענין תפקידו של התובע בעבודתו, לא בענין שיטות העבודה, ולא בענין הפעילות שנדרש לבצע במועד הארוע. הימנעות זו היא בולטת, על רקע העובדה שהתובע ציין את שם מנהל המחסן שלטענתו הנחה אותו במשמרת בו התרחשה התאונה - מר ארקדי (ר' עדותו בפ' ע' 9 ש' 4-3).

8.                   אני ערה להבדלים מסוימים בגרסאות התובע, כפי שהן מתוארות בחוות דעת המומחים. בחוות דעתו של מומחה התובע נרשם: "תאונת עבודה שנייה ארעה במרס 2001 כאשר החליק על בד ברזנט רטוב ונחבל שוב בכף ידו הימנית, בזמן בלימת הנפילה. הוא שוב שבר את הגליל האמצעי ועבר ניתוח של קיבוע הפרק הבין גלילי..." (בע' 1). בחוות דעתו של ד"ר ביאליק צוין שבתאריך 23.2.2001 "נחבל שוב באותה האצבע לטענתו כשהחליק על בד ברזנט" (בע' 3). ד"ר ז'טלני סיפר כי "ב- 23.2.2001 נפגע בתאונת עבודה נוספת, כאשר חבילת פלסטיק כבדה מכוסה בברזנט נפלה מידו הימנית וגרמה לפגיעה נוספת באצבע ה-V ביד הימנית" (בעמוד הראשון). אלא שהבדלים קלים אלה אינם מקעקעים את גרסת התביעה. התובע ביקר אצל המומחים הנ"ל אגב ההליך המשפטי, ואין להניח כי בכל ביקור בחר לספר גרסה שונה. ההבדלים מצויים בניואנסים, ועשויים להיות מוסברים על רקע העובדה שהתובע אינו דובר השפה העברית.

9.                   בחקירתו על ידי בית המשפט, בדיון המקדמי, התקבלה מפי התובע תשובה סדורה ומפורטת, שתיארה באופן חי וצבעוני את מהלך התאונה (ר' פ' ע' 7 ש' 6 עד ע' 11 ש' 7). התובע תאר את עבודתו במשמרת הלילה, מהשעה שש בערב ועד שש למחרת. ירד גשם. היה עליו להכין מבעוד מועד חומר גלם (אבקה להכנת משקה קולה) להעמסה על מלגזה, שהיתה צפויה להגיע בשעות הבקר המוקדמות. חומר הגלם מצוי היה בשקים שהונחו על משטח בגובה של כשני מטרים, המכוסים בברזנט. התובע טיפס על הברזנט כדי להתיר חבלים, ופתח אותם חלקית במטרה להסיר את הברזנט. כאשר אחז בברזנט הכבד, "הברזנט החליק מהיד, לא יכולתי להמשיך להחזיק אותו וכל המשקל פגע באצבע שכבר היתה פגועה קודם לכן" (פ' ע' 10 ש' 17-16). ניתן אם כן לקבוע, ברמת וודאות סבירה כנדרש במשפט אזרחי, כי השבר באצבע התרחש מחמת אחיזה בברזנט כבד, בנסיון להסירו.

10.               היש להטיל על המעסיקה אחריות לתאונה הנ"ל? התשובה לכך היא חיובית. התובע נפגע בתאונת עבודה קודמת, ביום 2.1.2000, בעת שהעסק ע"י אותה מעסיקה. בעקבות התאונה הראשונה, נקבעה במל"ל נכות צמיתה בשיעור 9.75%, כתוצאה מקשיון לא נוח בעקבות שבר וכן צלקת בזרת יד ימין -- היד הדומיננטית (ר' החלטת הועדה במל"ל מיום 20.8.2000). הוועדה החליטה שלא להפעיל את תקנה 15, "מאחר ויכול לחזור לעבודתו" (שם). ואולם, נכות וקשיון באצבע עלולים להכביד על היכולת לטפל בכיסוי כבד. הסיכון לתאונה צפוי לגדול, כאשר העבודה נעשית בלילה (בעת עייפות) ובתנאים של רטיבות. היה על הנתבעת להבטיח שהתובע מסוגל להרים משא כבד בנכותו, וכי מתקיימים תנאים סביבתיים נאותים לביצועה.

11.               יש להטיל על התובע אשם תורם לתאונה. התובע הוא אדם בוגר ומשכיל (מכוון רובוטים - ר' עדותו בפ' ע' 14 ש' 27-22 וכן צילום דיפלומה מרפובליקת לטביה - בתיק המוצגים). התובע היה ער לנכותו, לגשם שלדבריו ירד בליל הארוע, ולכובדו של כיסוי הברזנט. לא השתכנעתי כי לא יכול היה לדחות את העבודה להפוגה בגשם, או לדרוש ממנהל המחסן להעמיד לו עוזר לביצוע. יחד עם זאת, יש לזכור כי מדובר בעולה חדש ובעובד כפיים, אשר מטבע הדברים יתקשה בהצגת תביעות ודרישות למעסיק. התובע יישא באשם תורם בשיעור 25%.

12.               הנזק - התובע עתר לפצותו בגין הפסדי שכר לעבר ואובדן כושר השתכרות, עזרת זולת, הוצאות רפואיות וכאב וסבל.

13.               הפסדי שכר לעבר - שכרו הממוצע של התובע ערב התאונה עמד על 4,387 ש"ח (קרן; ר' טופס 106 לשנת 2000, בתצהיר גלמ"ס מטעם התובע). לאחר התאונה נרשמו לו תעודות מחלה עד ליום 15.9.2001 (ר' בחוות דעתו של ד"ר ז'טלני). אמנם, בסמוך לאחר התאונה חזר לעבוד אצל הנתבעת, אך לדבריו לא עבד בפועל מחמת מצבו (עדותו בפ' ע' 11 ש' 15-8). בתל"ש של הנתבעת 1 בחודשים שלאחר התאונה מופיעים סכומים הנמוכים בכ- 25% משכרו הממוצע של התובע ערב התאונה. החל מספטמבר 2001 הופחת שכרו משמעותית, עקב "העדרות עובדים", עד שפוטר במרס 2002.

14.               משנת 2002 עבר התובע בין מעסיקים ועבודות שונות. בשנת 2002 עבד בנקיון בשכר ממוצע של  2,344 ש"ח (קרן); בשנת 2003 המשיך לעבוד בנקיון (שכר ממוצע של 3,496 ש"ח - קרן); ולאחר מכן בבנין, בשכר ממוצע של 3,728 ש"ח (קרן); בשנים 2006-2004 מופיעים תל"ש של מעסיק בשם אריה קליפר, בשכר ממוצע של 4,596 ש"ח (קרן); בשנת 2007 עבר לעבוד אצל תבנוגרף, בשכ"ע ממוצע של 5,272 ש"ח (קרן); בסוף 2007 עבר לעבוד ב"אלקטרה", בהתקנת מזגנים (עדותו בפ' ע' 12 ש' 21-9). בשנת 2008 עמד שכרו הממוצע על 5,850 ש"ח (קרן); בשנת 2009 על 5,028 ש"ח (קרן); בשנת 2010 על 5,846 ש"ח  (קרן); ובשנת 2011 על  6,359 ש"ח (קרן).

15.               הפיצוי בגין הפסד שכר לעבר יהא כדלקמן:

א.               25% משכרו הממוצע ערב התאונה, לתקופה שמיום 1.3.2001 ועד ליום 1.9.2001, בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.2001 (אמצע תקופה) ועד לתשלום בפועל;

ב.               עבור חודש ספטמבר 2001 - 50% משכרו הממוצע ערב התאונה, בהצמדה כחוק מיום התאונה ועד ליום 1.10.2001, ובצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.2001 ועד לתשלום בפועל;